בן שאול נ' חברת הגיחון בע"מ

החלטה

בפני בית המשפט מונחת בקשתו של מר יעקב בן שאול באמצעות בא כוחו (להלן: "המבקש"), למתן צו עשה במעמד צד אחד. המבקש מבקש כי בית המשפט יורה לחברת הגיחון מפעלי מים וביוב בע"מ (להלן: "המשיבה") לחבר את דירתו של המבקש, המצויה ברחוב צפניה 35 בירושלים (להלן: "הדירה"), לאלתר, לרשת המים.

טענות המבקש:

לטענת המבקש בבניין בו הוא מתגורר היה לפני שנים מד מים משותף לכל דיירי בבניין. במרוצת השנים התקין לעצמו כל אחד מהדיירים מד מים נפרד. זאת מלבד דירתו של המבקש ודירה נוספת אשר נותרו מחוברות לאותו מד מים (להלן: "מד המים").

לאחר בירור, ומאחר וחשבונות המים של המבקש היו, לטענתו, גבוהים ביותר ביחס לצריכת המים שלו, בדק המבקש את העניין והגיע למסקנה שקיים דייר נוסף בשם אלחנן ימנייק אשר דירתו מחוברת למד המים הנדון (להלן: "הדייר השלישי"). לטענת המבקש, הדייר השלישי אינו מקבל חשבון עבור השימוש במים וחשבונו נזקף לחובת המבקש. לאור האמור, פנה המבקש למשיבה וביקש ממנה לשלוח לבניין פקח שיבדוק את עניין החיבור למד המים. אולם המפקח דחה את טענתו של המבקש באמרו שאין דייר שלישי המחובר למד המים.

המבקש פנה לדייר השלישי, אשר לטענתו, אישר שדירתו, שנרכשה באוגוסט 2008, אינה מחוברת למד המים. בעקבות זאת התקין הדייר השלישי שעון מים נפרד לדירתו, ורק ממועד התקנת השעון החדש הוא משלם את חשבון המים לדירתו. הדייר השלישי אף ביקש מהמשיבה לשלם את חלקו בחוב שהצטבר (להלן "החוב שהצטבר") עד להתקנת השעון החדש, אולם המשיבה סירבה לגבות ממנו את החוב כיוון שלא היה רשום אצלה כצרכן מים בעת היווצרות החוב.

המבקש מוסיף שהחוב שהצטבר מתווסף מידי חודש בחודשו לחשבון המים השוטף שלו. המבקש ציין כי הוא ואשתו מתקיימים מהבטחת הכנסה ואין ביכולתם לשלם את החוב שהצטבר. עוד מציין המבקש שפנה למשיבה מספר פעמים, בסיועם של עובדת סוציאלית מטעם לשכת הרווחה ועמותת ידיד, אולם המשיבה סירבה להגיע עימו להסדר המפריד את חובו של המבקש מכלל החוב שהצטבר.

המבקש מציין שלאור האמור, הלכו החשבונות ותפחו. המשיבה שלחה אל המבקש התראות לפני ניתוק המים, ולפני כחודשיים וחצי ניתקה המשיבה את דירתו של המבקש ממים. המבקש ובני משפחתו אינם יכולים להתקיים ללא מים בדירה, בפרט לאור העובדה שאשת המבקש אינה בקו הבריאות.

לאור האמור סובר המבקש כי יש לו סיכוי טוב לזכות בתביעתו, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ואשר על כן על בית המשפט להיענות לבקשתו וליתן את צו עשה המבוקש כנגד המשיבה.

דיון והכרעה:

הבקשה למתן צו עשה הוגשה על ידי המבקש במעמד צד אחד. סעיף 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") קובע כי בבקשה למתן סעד זמני יש לדון במעמד שני הצדדים, ובלשון החוק:

בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט ליתן צו על פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור.

החוק דורש כי דיון בבקשה למתן צו עשה זמני יערך במעמד שני הצדדים, אולם קיים בסעיף חריג לפיו, בסמכותו של בית המשפט לתת צו עשה זמני במעמד צד אחד באם קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור. במקרה דנן, עסקינן בניתוק בית מגורים מזרם המים. בבית האמור מתגוררת משפחה, ובין היתר מתגוררת אשת המבקש אשר, לטענתו, אינה בקו הבריאות. אין צורך להכביר במילים על כך שהמים הם מקור החיים ובלעדיהם לא ניתן לקיים אורח חיים סביר, בוודאי בבית בו מתגוררת משפחה. אשר על כן, אני סובר כי יש בהשהיית מתן הצו עד למועד הדיון במעמד שני הצדדים כדי לגרום לנזק חמור למבקש.

עוד אוסיף כי החלטה על ניתוק בית מגורים מזרם המים בגין אי תשלום חוב, צריכה להתקבל על ידי המשיבה אך ורק כמוצא אחרון ורק לאחר שמוצו דרכים אחרות לגביית החוב. לחילופין ההחלטה צריכה להתקבל רק כאשר המשיבה שוכנעה שהימנעות החייב מלפרוע את חובו נובעת מסרבנות גרידא. לא שוכנעתי כי זה אכן המצב במקרה דנן, ונראה כי המשיבה יכולה הייתה לפעול באופן נמרץ ויעיל יותר לבירור טענותיו של המבקש, ואף למציאת הסדר לתשלום החוב בטרם קיבלה את ההחלטה על ניתוק דירתו מזרם המים (ראה: בג"צ 5671/01 ה.ל.ב. התנועה למלחמה בעוני נ' מנהל אגף הגביה עיריית תל-אביב (ניתנה על ידי השופטים מצא, טירקל ולוי, ביום 10.2.2003).

תקנה 362(א) לתסקד"א קובעת כי אם:

001הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

001

התקנה דורשת כי הבקשה למתן הסעד הזמני תלווה בראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה. במקרה דנן פנה המבקש לקבל סיוע מאת לשכת הרווחה של עיריית ירושלים ועמותת ידיד.

המבקש צירף את התכתובת שהתנהלה בין מרכז הסיוע של אגף לשכת הרווחה בעיריית ירושלים לבין המשיבה בעניינו של המבקש.

פנייתו של המבקש למוסדות הרווחה מוכיחה, לכאורה, את דבריו לפיהם אין בידו לשלם את החוב הנדרש כפי שהוא טוען בבקשתו. כך עולה גם ממכתבה של גב' יסכה הרן (להלן: הגב' הרן"), מן ממרכז הסיוע של אגף הרווחה בעיריית ירושלים אל המשיבה, מיום 25.7.2010: "מר בן שאול מתקיים מהבטחת הכנסה בסך 2800 ₪ בלבד, ולא יכול לעמוד בתשלום החוב הגבוה ללא סיוע מאיתנו. גם לאחר הסיוע עדיין יישאר חוב גדול, לכן אנו מבקשים מכם להתחשב ולנקות מחלקו את הריבית, הקנסות וההצמדה". כמו כן, גם קיבל המבקש סיוע משפטי מן האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, ובהתאם קיבל פטור מתשלום אגרה לבית המשפט לפי תקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז -2007. נתונים אלה מוכיחים אף הם, לכאורה, שמצבו הכלכלי של התובע קשה.